סקירה כללית

יסודותיה של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הונחו באמצע שנות העשרים כאשר הטכניון (1924) והאוניברסיטה העברית (1925) פתחו את שעריהן.עם הקמת המדינה, פעלו בישראל שתי אוניברסיטאות אלו בלבד. גידול האוכלוסייה וההתפתחויות הכלכליות והחברתיות הביאו לביקוש להשכלה גבוהה וכתוצאה מכך
הוקמו, במהלך שנות החמישים והשישים, חמש אוניברסיטאות חדשות: אוניברסיטת בר-אילן; אוניברסיטת תל-אביב; אוניברסיטת חיפה; אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; מכון ויצמן למדע.

מאמצע שנות ה-70 החל שלב נוסף בהתפתחות ובגיוון מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. האוניברסיטה הפתוחה החלה פעולתה, פעילות שהתפתחה והתרחבה לכל חלקי הארץ, ומסוף שנות ה-70 החל תהליך של אקדמיזציה של מקצוע החינוך עם הפיכתן של מכללות להכשרת מורים ממוסדות על-תיכוניים למוסדות להשכלה גבוהה.

בעשור הנוכחי, בשנות ה-90, השתכללה עוד יותר מערכת ההשכלה הגבוהה, כאשר תיקון מס' 10 לחוק המועצה להשכלה גבוהה איפשר פתיחתן של מכללות אקדמיות שונות: מכללות כלליות; מכללות טכנולוגיות; ומכללות מקצועיות (דיסציפלינריות). בין היתר החידוש בא לידי ביטוי בהיותן של חלק מהמכללות הכלליות
והמקצועיות מוסדות שאינם נתמכים מהקופה הציבורית, דהיינו מוסדות שאינם מתוקצבים על-ידי גורם ממלכתי או ממשלתי.

בשנה"ל תשס"ו כללה מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל 62 מוסדות:
8 אוניברסיטאות, 27 מוסדות אקדמיים שאינם אוניברסיטאות (מתוקצבים ולא מתוקצבים), 27 מוסדות להכשרת עובדי הוראה וכן מסלולים אקדמיים באחריות אקדמית של האוניברסיטאות ב-6 מכללות אזוריות (מתוכן מכללה אחת היא גם מוסד עצמאי מוכר להשכלה גבוהה).

בשנת תש"ח, עם הקמת המדינה, היו כ-1,600 תלמידים במוסדות להשכלה גבוהה. בתום העשור הראשון למדינה גדל מספר הסטודנטים והגיע לכ-9,000. בשנות ה-60 גדל מספר הסטודנטים בקצב מהיר (כ-14% לשנה) ובשנת הלימודים תש"ל למדו למעלה מ-35,000 תלמידים במערכת ההשכלה הגבוהה. גם בשנות ה-70 המשיך קצב גידול מהיר ומספר הסטודנטים בשנה"ל תש"ם הגיע לכ-56,000. בשנות ה-80 היה קצב גידול איטי, כ-2.5% בלבד לשנה, ובסוף העשור, בשנת תש"ן למדו במוסדות להשכלה גבוהה כ-76,000 סטודנטים.

מאז שנה"ל תש"ן התרחבה, בצורה משמעותית ביותר, פעילות המוסדות להשכלה גבוהה. מספר הסטודנטים, בכל רמות התארים (תואר ראשון, שני ושלישי), עלה מכ- 76,000 בשנת הלימודים תש"ן לכ- 206,000 בשנה"ל תשס"ה, מהם כ-61% לומדים באוניברסיטאות (כולל סטודנטים במסלולים האקדמיים שבאחריות האוניברסיטאות במכללות האזוריות), כ-28% במכללות השונות וכ-11% במוסדות להכשרת עובדי הוראה.